A work with Dad, 2008
עבודה עם אבא
Installation
The Gallery at Kibbutz Kabri
Curator: Drora Dekel
Recycled wood
עבודה עם אבא
עבודה שנבנתה בשיתוף עם אבא שלי, מחומרים שמצאנו במקום.
הפנטזיה שלי היא שאבא שלי יבנה לי בית.
בית-על-העץ שאף-פעם לא נבנה.
בשיחה עימו, על התערוכה בכברי, הסתבר שלכל האחים שלי הוא בנה בית ורק לי לא...
כשדרורה דברה איתי על תערוכה בכברי מיד חשבתי שאני רוצה להתייחס בעבודה שלי לתחושות המורכבות שיש לי כלפי כברי.
כברי הייתה בית בשבילי, הרי זה המקום בו גדלתי, זה המקום שאמור להוות בית בשבילי, באופנים מסוימים, כשהייתי ילדה, אך זה גם המקום שאני כאדם בוגר מסרבת בכל תוקף לראות בו בית.
יכול להיות שסירוב זה נובע מהתחושה שכברי כמקום- השבילים, הבתים, הדשאים, הפסלים והפינות – הם אכן סביבה מוכרת, טעונה וגדושה בזיכרונות ילדות והתבגרות, אך אין מקום אחד מסוים אליו אני יכולה להתייחס כבית, כמקום שהיה שלי, כמקום שהוא פרטי.
רוב שנות הילדות שלי גדלתי בכיתה, כלומר, בלינה משותפת, כך שבית הורי לא היה המקום בו ביליתי את רוב זמני.
מתוך כל הכיתות ומגרשי המשחקים- נשארתי בחוץ...
ולכן, זו גם ההתייחסות שלי לתערוכה 'חלל חסום'- כברי, הבית שבו גדלתי, היא חלל שלא הצלחתי לחדור דרכו ולהיכנס פנימה...
אני מתייחסת לבית כמקום אינטימי ופרטי ולכן ראיתי בתערוכה זו הזדמנות לממש פנטזיה ילדותית ישנה- שאבא שלי יבנה לי בית שיהיה רק שלי!
בית-על-העץ בתוך הגלריה- כמה סתום!
למעשה, זהו רק רעיון, או שאולי באמת אעבור לגור בגלריה? בבית? לפחות לזמן התערוכה?
כדברתי עם אבא שלי על משמעות המושג בית בשבילו, הוא הפתיע אותי בכך שהתייחס למושג זה ההפך ממני- הוא רואה בבית את הסביבה המוכרת החיצונית אליה הוא רגיל ובה הוא גדל וחי את היומיום שלו. מעבר לכך יש גם יחס אישי לחפצים אישיים שמעוררים זיכרון של בית הוריו- כיסא הנדנדה שהיה שייך להם וקופסת ממתקים ישנה.
אבא התייחס במיוחד לצלו של הר הגלבוע, שם גדל, כזיכרון פנימי לבית. השעה בה הצל יורד ומחשיך את הכול, החיים בצל ההר...