צריפי העץ של אורלי סבר מעלים על הדעת מערך ארעי של התיישבות, של שכונה או של מקום מגורים כלשהו. מקור ההשראה לצריפים ירוקים אלו, מספרת סבר, בת קיבוץ במקור, הוא בצריפים מתקופת ההקמה של הקיבוץ אשר בעבר היו בעלי פונקציה מרכזית (כחדר אוכל). עם הזמן הם הפכו שולִיים וכיום הם משמשים למטרות שונות (כשטחי אחסון, סדנאות ועוד). אולם, סבר מטשטשת את האלמנט המוכר מנופי ההתיישבות בארץ ויוצרת הזרה: גובה הצריפים אינו מכאן – שימוש בהגבהה נעשה לרוב בבניה מעל מים או מעל מכשול כלשהו שאינו אופייני לנוף הישראלי. בנוסף, עיוות הפרופורציות כריבוי הרגליים, מיקום הפתחים, נפח החלל וחוסר היכולת להיכנס לתוכו, מפקיעים את הצריפים מפונקציונליות כלשהי, משווים להם מראה כמעט חייתי והופכים אותם לכעין יצורים מרובי רגליים.  

נוכחות הצופה בחלל ומערכת היחסים בינו לבין העבודה היא מרכיב עקרוני המטעין את היצירה במשמעות; קנה המידה המשובש מציב את הצריפים באזור ביניים - אלו לא פרופורציות מציאותיות של מבנה היכול להכיל את הצופה, אך גם לא פרופורציות של מודל אותו יכול הצופה להכיל. סבר יוצרת חוויה אבסורדית של אי התאמה מכוונת בין המבנה הארכיטקטוני לבין הגוף האנושי שחווה אותו. על כך היא מוסיפה מערך של יחסי כוחות: רגלי הצריף העומד תוחמות את החלל באופן המדמה סורג או כלוב הסוגר על הצופה ומאפשר לו תנועה מוגבלת והצצה פנימה מלמטה בלבד, בעוד שהצריף השוכב שכמו איבד את יציבותו ונפל, חשוף וגלוי לעינו של הצופה – כך לפי סבר - כמגדל שמירה שקרס. באותה העת, הוא עדיין מהווה מכשול המגביל את התנועה בחלל. 

בהקשר זה, יצירתה של סבר מנהלת דיאלוג עם "מודל להצעות למגורים" של אבשלום המוצג בתערוכה זו. המודל האוטופי של אבשלום מזַמן גם כן הצצה פנימה, אך בדומה לְבּוׂרוׂת או לקברים, הפתחים בו מאפשרים הצצה מלמעלה בלבד. אצל סבר לעומת זאת, הפרופורציות המשובשות של הצריפים והמראה החייתי שלהם סותרים את המימד האוטופי. בּמְקום, היא מציעה אולי נקודת מבט אחרת על בניה והתיישבות; טבעם הארעי של הצריפים מזוהה ביצירתה עם חוסר יציבות וחוסר התאמתם לחלל יוצרת נוכחות זרה, כמעט טפילית בתוכו; ספק בית, ספק מלכודת, ספק מקום משחק נטוש לילדים או שרידים של שכונת מגורים שתושביה עלומים. כך או כך סבר סותרת את הרעיון האוטופי המזוהה עם התיישבות ומביאה אותו למבוי סתום. על אף אופיין הסתום של העבודות, כותבת האוצרת טל יחס על עבודותיה של סבר, יש בהן גם מימד בולט של יושר; כשם שאין בהן הטעיה, כך אין בהם נחמת שווא.

​

אוצרת התערוכה: רוני בנימיני